פסק-דין בתיק רע"צ 4119-01-13

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל הברפלד- אברהם יונת מיום 15.11.2012, בתיק 01-60387-12-4, במסגרתה נקבע למבקשת צו תשלומים בסך של 2,000 ש"ח.

המבקשת הגישה ביום 15.11.2012 בקשה לצו תשלומים בסך של 250 ש"ח לחודש במסגרת תיק

 01-60387-12-4 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.  המבקשת ציינה בבקשתה את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי וכן הגישה פירוט הוצאותיה.

כאמור בבקשת רשות הערעור, הבקשה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה, לבחירתה של המבקשת ובהתאם למקום מגוריה.

לאחר עיון במסמכים אשר הוגשו בפניה, ניתנה החלטת הרשמת הנכבדה מיום 15.11.2012, במסגרת תיק מס' 01-60387-12-4, לפיה נקבע כאמור למבקשת צו תשלומים בסך של 2,000 ש"ח החל מיום 25.11.2012 ובכל 25 לחודש שאחריו.

בהחלטה נקבע כי למבקשת תיק הוצאה לפועל בודד בו יתרת החובה הינה 795,694 ש"ח. המבקשת ילידת 1952, גרושה ואם לשני ילדים. המבקשת עובדת ומנהלת חשבון בנק בבנק יהב, אין לה נכסים בבעלותה. למבקשת שני רכבים, רכב מסוג סוזוקי בלנו שנת 1997 ורכב מסוג רנו קליאו שנת 1994 אשר הורד מהכביש.

כן פירטה הרשמת בהחלטתה את המסמכים שהציגה המבקשת בפניה ואת הנתונים להם טענה המבקשת בשאלון אותו מילאה ולפיו סך כל הכנסותיה 3,000 ש"ח (משכורת בסך 3,000 ש"ח, ביטוח לאומי לא צוין). הוצאות בסך כולל של 4,750 ש"ח, הכוללות: 1,350 ש"ח- שכר דירה, חשמל, מים גז וארנונה- 700 ש"ח, מזון וכלכלה- 1,500 ש"ח, טלפון/טלפון סלולארי- 200 ש"ח, אחר- 1,000 ש"ח, הוצאות בעבור הלבשה והנעלה, תשלום חובות, נסיעות לחו"ל, הוצאות כבלים ואינטרנט, לא צוינו.

בפרק המסקנות של ההחלטה קבעה הרשמת הנכבדה כי ילדיה של המבקשת בגירים. המבקשת אינה מפרטת מהי ההוצאה בגין אחר בסך של 1,000 ש"ח. מעיון בפירוט חיובי הויזה כ.א.ל של המבקשת עולה כי למבקשת חיובים עבור רשתות ביגוד, חיוב עבור  אירוח, טיולים ומסעדות. שכר החייבת 8,000 ש"ח בממוצע כאשר צוין לעניין זה כי חובות לצדדי ג' אינם בדין קדימה לנושים אשר פתחו תיקי הוצאה לפועל בגין חובותיהם. לא צורפו חשבוניות טלפון/טלפון סלולרי ורשיון הרכב מסוג רנו קליאו.

ביום 25.11.2012 הגישה המבקשת בקשה נוספת לצו תשלומים בשלכת ההוצאה לפועל בתל אביב בצירוף מסמכים וכן בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 15.11.2012.

בקשה זו נדחתה בהחלטת רשם ההוצאה לפועל (מר אשר אוהד) מיום 3.12.2012. בהחלטתו קבע הרשם הנכבד כי ההחלטה מיום 15.11.2012 ניתנה על יד כב' הרשמת שמקום מושבה בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ואילו הבקשה לעיון מחדש הוגשה ללכת ההוצאה לפועל בתל אביב. לפיכך, ככל שסבורה המבקשת כי נפלה טעות בהחלטה מיום 15.11.2012 היא רשאית להשיג עליה בדרכים הקבועות לכך בחוק. עוד ציין כב' הרשם כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על רשמים אחרים לא בחיפה ולא בת"א. הרשם הנכבד ציין כי תקנות ההוצאה לפועל מאפשרות לו לתקן פגם טכני שנפל בהחלטת רשם אחר ומעיון בבקשה הוא לא מצא פגם טכני כלשהו מה גם שהמסמכים שהוגשו לרשמת ההוצאה לפועל בחיפה אינם בפניו ואין באפשרותו להתייחס אליהם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני המבקשת כאמור, לערער על ההחלטה מיום 15.11.2012.

לטענת המבקשת בבקשתה אשר בפני, חרגה הרשמת מסמכותה לפי ס' 7א(ג) לחוק ההוצאה לפועל וכי בכל מקרה לא הייתה רשאית הרשמת לקבוע צו תשלומים בסך של 2,000 ש"ח לחודש. לטענתה היה על הרשמת לדרוש מסמכים נוספים או לזמנה לחקירת יכולת או לדחות את הבקשה. כן טוענת המבקשת כי צו התשלומים שנקבע לה אינו תואם את יכולתה הכלכלית. לטענתה, הרשמת הנכבדה לא התייחסה לכלל נתוניה של המבקשת. המבקשת מציינת כי היא עובדת כמזכירה במוסד לביטוח לאומי בחיפה, היא בת 60 גרושה וגרה בגפה בצניעות בדירה שכורה בעלות של 1,350 ש"ח בלבד. באשר לקביעת כב' הרשמת בהחלטתה כי לא צורפו חשבוניות בעבור טלפון וכן רישיון רכב הקליאו, חוזרת המבקשת, כי שגתה הרשמת הנכבדה כאשר לא מצאה לנכון לבקש מהמבקשת לצרף את המסמכים או לזמנה לחקירת יכולת. לעניין הרכב מסוג רנו קליאו מציינת המבקשת כי המדובר על רכב ישן משנת 1994 שהורד מהכביש זה מכבר. לטענת המבקשת מאחר והיו לה תיקי הוצאה לפועל רבים הוטל עיקול על רכב זה ולא בוצעה בו העברת הבעלות עד ליום זה. לעניין הוצאותיה, טוענת המבקשת כי הרשמת הנכבדה התעלמה מצרכיה  הבסיסיים של המבקשת שהינה בת 60 ואמורה להגיע לעבודתה בצורה ראויה ועל כן היא קונה בגדים לצורך כך בצמצום יתר. לטענתה הכנסותיה החודשיות מסתכמות בסכום זעום הנע בין 2,500 ל- 5,000 ש"ח נטו בלבד. המבקשת מציינת כי מצבה הכלכלי נובע מעסק כלכלי כושל שניהל הגרוש שלה וצבר חובות רבים. בשל כך, לטענתה, היא נאלצה ליטול הלוואות רבות המנוכות משכרה כך שלמעשה מרבית המשכורת משולמת להלוואות הרבות שנטלה ולא בשל אורח חיים בזבזני. לטענת המבקשת יש לראות בתשלומי הלוואות, כהחזר חובות לכל דבר. כן לטענתה יש לקחת בחשבון את הסיעוד שהעניקה לאביה החולה עד לפטירתו. לטענתה של המבקשת היא מסוגלת לעמוד בצו בתשלומים בגובה של 250 ש"ח בלבד.

דיון:

ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ניתנה ביום 15/11/12. ורק לאחר שהמבקשת ביקשה להשיג עליה בפני רשם ההוצאה לפועל בתל אביב וזה קבע את שקבע, פנתה המבקשת בבקשת רשות ערעור בפני בית משפט השלום בחיפה.

עם כל הצער, פטירתו של אבי המבקשת ביום 24/11/12  לא מנעה ממנה הגשת בקשה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב , כעולה מכתבי הטענות של המבקשת עצמה ולפיכך בנסיבות אלו, היה על המבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור עם קבלת ההחלטה מיום 15/11/12 במענה ובהתאם לסדר הזמנים הקבוע בחוק.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל שהינה ההסדר הספציפי החל בענייננו  ולא תקנות סדר הדין האזרחי אותן מנתה המבקשת בבקשתה,  קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. לפיכך המועד להגשת בקשת הערעור ביחס להחלטה מיום 15/11/12 חלף זה מכבר.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (השופט ס. ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."  

ראה: בספרו של כבוד השופט דוד בר אופיר, " הוצאה לפועל הליכים והלכות" חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקשת בנסיבות אלו, הארכת המועד להגשת בקשת הערעור שכן עיננו הרואות כי המבקשת הזדרזה על אף אבלה, לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ובאותה מידה יכולה היתה לפנות בסעד המתאים אל בית משפט השלום בחיפה. מן הטעם הזה בלבד יש לדחות את בקשת רשות הערעור.